כל נדרי ואסרי...

ביום הכיפורים נמצאים כולנו בבתי כנסת במפגש מרגש עם כלל עם ישראל, גם עם העם שלהם זהו ביקור חד-שנתי במקדש מעט, וכולם מכירים את המתח וההתרגשות לפני ששליח הציבור פותח פיו בתפילה יחידה

ומיוחדת "כל נדרי".

אם נעיין בתפילה נגלה כי בעצם מדובר, לפחות על פניו, בטקסט משפטי. הצהרה שנועדה לבטל את הנדרים והשבועות שהנוכחים קיבלו על עצמם, כדי למנוע מהם להישאר "תקועים" עם הבטחות ושבועות שכבר לא יצליחו לקיים. מישהו כנראה הבין שאם כבר כולם מגיעים ביום כיפור לבית הכנסת, כדאי לנצל את הזמן לאיזה ביטול המוני של נדרים, ולמנוע מהקהל תקלות עתידיות.

אני מבקש, כי ננסה להסתכל וללמוד את התפילה אחרת, לא כללית אלא פרטית, אישית ואף אינטימית יותר. לכולנו יש שבועות עצמיות. הגדרות, שיוכים, תוויות וכינויים שאנחנו מלבישים על עצמנו, מקבעים
בהם את עצמנו.

"אני אינטלקטואל - אני חושב עם השכל, לא עם הרגש", "אני לא עומדת בהחלטות, כזה מן טיפוס אני", "אני לא מתרגש בקלות", "אני לא מסוגל לדבר על...", "אני לא טובה ב...", "אין לי כשרון ל...", "אין לי אומץ", "אני עצלן", "זו פשוט האישיות שלי, אין כאן הרבה מה לעשות".

כל נדרי היא אולי התפילה שמגדירה את התפיסה היהודית שאומרת שהאדם הבודד תמיד מכיל כוח לשינוי, שמתנגדת למצב שבו אנחנו מקבעים את עצמנו ומוותרים מראש "כי ככה אנחנו", שמכריזה שהפוטנציאל לשינוי לטובה ("התשובה") קיימת עוד לפני שהעולם עצמו התקבע לתבנית זו או אחרת, לפני שהוא נוצר.

מול כל התבניות לתוכן אנחנו מכניסים את עצמנו, ובכך מונעים מעצמנו את החופש להשתנות למה שאנחנו רוצים להיות, מגיעה "כל נדרי" ומכריזה שכל השבועות, כל הנדרים, כל התוויות העצמיות שלנו "בטלין ומבוטלין". בשביל להתחיל שנה טובה, צריך להתנתק מכבלים, צריך לסדוק את הקליפות שאנחנו עוטפים את עצמנו בהן, לדחוף אותן ולתת להן להתקלף וליפול מעלינו כנשל נחש המתחדש, ולעמוד, אפילו אם רק ליום אחד, לשעה אחת, בלי הגדרות מוצא, בלי דעות קדומות על עצמנו.
בבית הכנסת או מחוצה לו, בכל מקום בעולם, "כל נדרי" מזכירה שלכולנו יש מה לשכוח לגבי עצמנו לפני שאנחנו מאמינים ליכולת שלנו להשתנות, שהדברים אנחנו חושבים שהם קבועים בנו יכולים להיות "לא שרירין ולא קיימין" בהינף החלטה, ושאולי לשניה אחרת, כולנו דפים לבנים. "מיום הכיפורים הזה עד יום הכיפורים שיבוא עלינו לשלום".

ברכת גמר חתימה טובה שלוחה

מבית הישיבה, לכם ולבני משפחותיכם

אוהבכם

הרב יוחאי כהן

מנהל 

חטיבת הביניים